רצועת סרטי התעודה המקוריים היוקרתית והאיכותית של הערוץ הראשון. סרטי תעודה ישראלים וזרים בשידור מקורי במגוון נושאים:תחקירים עיתונאיים, סיפורים אנושיים, היסטוריים ,פוליטיים, רפואיים, צבאיים ואחרים. "ברוש" בסוף שנות השבעים התאמן צוות טירונים של סיירת גולני במחנה ברוש בצפון בקעת הירדן. באחד האימונים מוצא אחד החיילים מחסנית עזובה בלב שטח האימונים. מפקד הצוות מכנס מיד את הצוות ודורש שהחייל לו שייכת המחסנית יצעד צעד קדימה. אף אחד לא זז. משהו שבר את הערך העליון של היחידות המובחרות- אמינות. מאותו רגע מתחילה מסכת איומים ועינויים של המפקדים כלפי החיילים בניסיון למצוא את האשם. יומיים עוברים ותוצאות אין. אז מחליט סגל המפקדים לזרוק את אחד החיילים למרות שלכל החיילים ברור שנזרק החייל הלא נכון. לפני שלוש שנים- שלושים ומשהו שנים אחרי אירוע המחסנית מודיע בני סתיו (שהיה אז בשביעית) כי החליט ללכת לחוג כושר קרבי. אני (ילון גורביץ' הבמאי) מקבל את החלטתו ברגשות מעורבים- מחד תקופת הצבא הייתה אולי התקופה המשמעותית ביותר בחיי, ומאידך הפער העצום בין המדינה לה ייחלתי למדינה של היום, מעורר בי סימני שאלה רבים. אני מחליט לצאת למסע כפול: האחד - מסע למציאת בעל המחסנית האבודה. מסע שהופך מהר מאד למסע אל "ישראל של פעם", מסע אל ערכים שהיו ודומה כי אינם עוד, מסע אל החברים שלי מהצבא להם אני חב את חיי, חברים שסחבו את האלונקה עליה הייתי שרוע עת נפצעתי קשה בדרום לבנון. המסע המקביל הוא בעקבות סתיו בני, מאז החליט ללכת לחוג כושר קרבי דרך הצטרפותו לשנת שירות בארגון השומר שקם מחדש לתחייה, ועד גיוסו לצה"ל. זהו גם מסע אל תוך המשפחה שלי, משפחה שבה ארבעה בנים שירתו בסיירת גולני בניסיון להבין מה גרם לאחיי ולי לתת את גופנו למדינה הבלתי אפשרית הזו. במהלך הסרט מתברר עד כמה עמוקות הטראומות בהם שרוי דור הלוחמים של לבנון הראשונה ועד כמה קיים בתוכנו עדיין דור צעיר המוכן לתת את כולו לארץ שחלמו עליה מקימיה. במאי ומפיק- ילון גורביץ עורך- גיל איזקוב
