שאלות נפוצות  |  נגיש  |  بالعربي  |  IBA International
  יום ו' כ"ו אדר תשע"ז
קטגוריות
חיפוש מתקדם
הקש מילת חיפוש
תאריך שידור
בין
שנה.חודש.יום (dd.mm.yyyy)
תאריך שידור
ל -
שנה.חודש.יום (dd.mm.yyyy)
הצג רק את תכנית אחרונה או פרק אחרון
התכנית אינה זמינה לצפייה/האזנה באינטרנט
מקור:
מועד שידור:
07.07.15  21:00
פרקים נוספים:
הסיפור האמיתי - דה איזראליז פרק 3
סדרה דוקומנטרית חדשה בת חמישה פרקים בהפקת מחלקת התעודה של הערוץ הראשון. הנתון מבהיל: בכל שנה מהגרים מישראל לארה״ב ולקנדה כ 15 אלף ישראלים. פעם כינו אותם בשמות: יורדים, נפולת של נמושות, אבל יש שם אנשים נפלאים. מה הם מרגישים וחושבים עלינו?, מה אנחנו חשים כלפיהם? ארבעים שנה לאחר שרה"מ רבין כינה אותם 'נפולת של נמושות', גם לנו קרה משהו. הם כבר לא מכונים "נפולת", גם לא נמושות, אפילו המילה "יורדים" נעלמה מהלקסיקון שלנו. האם התבגרנו? אולי הפכנו נורמאליים? אולי הביקורת פינתה את עצמה להערכה להצלחתם או אפילו לקנאה בהם? גם בני הדור השני להגירה חווים דילמות יום-יומיות של זהות, וזה לא פשוט. ירון דקל, עיתונאי בכיר והיום מפקד גלי צה"ל, היה כתב קול ישראל והערוץ הראשון בארה"ב מטעם רשות השידור. אחרי חמש שנים בוושינגטון ומאות מפגשים עם ישראלים שחיים באמריקה, "ישראמריקה" כפי שמכנים אותה חלק מהישראלים, חזר דקל לארץ עם מועקה בבטן. ״בצעירותי חינכו אותי שמי שעוזב את הארץ בורח. שהוא פוחד מהקשיים וההתמודדות. האומנם? האם מדינת ישראל לא דחקה את האנשים הראויים האלה החוצה? החזרה ארצה לא עמדה מבחינתו מעולם בסימן שאלה. "כאן הבית. אני ישראלי.״ אבל.. המסע אליהם לימד שאנחנו, הישראלים החיים בארץ, צריכים לבחון את יחסינו אליהם. עצם מעצמנו, בשר מבשרנו, אנשים שבחרו לחיות במקום אחר. מקום שהפריד אותם מאתנו - ואותנו מהם. המסע לאורכה ולרוחבה של אמריקה חייב את דקל שלא לבוא למפגש מתוך צרות עין. גם לא מצדקנות - אלא מסקרנות. איך הצליחו כל כך והאם לא היו מצליחים בארץ באותה מידה? ומה עם המצפון? איזה מקום תופסת ישראל בהוויה שלהם? עם המועקה והשאלות הללו יצא דקל למסע מרתק אל קהילות של מאות אלפי ישראלים. "נוכחים נפקדים". דה איזראליז, כפי שמכנים אותם האמריקאים. יוצר הסדרה: ירון דקל בימוי, תסריט ועריכה: עפרה אברמוב צלם ראשי: דרור גרמי מפיקה: עדה קרן הופק בסיוע משרד הקליטה פרק 3 - הוי ארצי הוי ארצי מולדתי...הר טרשים קירח, כתב טשרניחובסקי ולא ידע את נפש הישראלים. הוי הגעגועים לישראל ולמולדת המריחה מהר טרשים, הופכים להם את הבטן כל בוקר. ארבעים שנה לאחר שרה"מ יצחק רבין כינה אותם נפולת של נמושות, נראה שגם לנו קרה משהו. המילה יורדים כמעט ונעלמה מהלקסיקון שלנו. דבר אחד ברור הם שם כדי להישאר - והם אינם נחשבים עוד לבוגדים. אז היכן הם רוצים למות והיכן להיקבר? שם בניכר או בארץ מולדתם?, ואיך הם רוצים שאנחנו ובני משפחתם נזכור אותם?
[ + ]
[ - ]